כמה זה מאסר עולם? הגדרות, חוקים וחריגים מעניינים

מאסר עולם נחשב לעונש החמור ביותר במערכת המשפט, אך בפועל, משמעותו משתנה בהתאם למדינה, לעבירה ולשיקולי חנינה או קציבת עונש. בישראל ובמדינות רבות אחרות, המאסר אינו בהכרח מאסר עד סוף חיי האסיר, אלא מוגדר לתקופה מסוימת שניתן לשנותה במקרים חריגים.

מאסר עולם בישראל – כמה שנים באמת מרצים?

לפי החוק הישראלי, אדם שנגזר עליו מאסר עולם על רצח חייב לרצות עונש זה, אך בפועל העונש יכול להיות קצוב לכ-30 שנה על ידי נשיא המדינה. אסיר עולם רשאי להגיש בקשה לקציבת עונשו לאחר 7 שנים, ובתום 30 שנים ניתן לבחון שחרור מוקדם.

חריגים וסטיות מעניינות מהחוק

למרות ההגדרה הבסיסית, ישנם מקרים בהם מערכת המשפט חורגת מהנורמה:

1. יגאל עמיר – מאסר עולם ללא אפשרות חנינה

   • רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין נידון למאסר עולם + 14 שנים נוספות ללא אפשרות חנינה או קציבת עונש.
   • זהו אחד המקרים החריגים בהם המדינה סירבה לשקול שחרור מוקדם בשל חומרת העבירה והשפעתה הציבורית.

2. אילן גולן – שחרור אחרי 20 שנה בלבד

   • רצח את זוגתו ב-1998 ונידון למאסר עולם.
   • ב-2018, ועדת השחרורים החליטה לקצוב את עונשו ל-20 שנים בלבד, והוא שוחרר מוקדם מהצפוי.
   • ההחלטה עוררה ביקורת ציבורית נוקבת על הקלות שבה ניתן לקצר עונשים.

3. האחים אבוטבול – ריצוי מקוצר בעסקת טיעון

   • אנשי ארגון הפשע הורשעו ברצח, אך במסגרת עסקת טיעון, העונש קוצר משמעותית.
   • מקרה זה ממחיש כיצד משא ומתן משפטי יכול להשפיע על משך המאסר, גם כשמדובר בעבירות חמורות.

צור קשר עם עורכי דין פלילי בירושלים שלומי בן דור כותב המאמר

כמה זמן באמת מרצים?

• בארצות הברית – מדינות שונות נוהגות אחרת:

  • במדינות כמו טקסס ופלורידה, עלול להיות לכל החיים ללא אפשרות שחרור.
  • במדינות אחרות, ניתן להגיש בקשה לשחרור מוקדם לאחר 25-30 שנים.
  • במקרים נדירים, נשיא ארה"ב יכול להעניק חנינה מלאה, כפי שקרה עם אסירים מפורסמים כמו צ'לסי מאנינג.

• באנגליה – שופטים קובעים "תקופת מינימום" שאחריה ניתן להגיש בקשת שחרור, אך ישנם מקרים בהם נקבע המאסר באופן אמיתי ללא אפשרות חנינה, למשל במקרה של הרוצח הסדרתי הרולד שיפמן.

• בגרמניה וצרפת –נמשך לרוב 20-25 שנים, אך במקרים חמורים, כמו פשעי מלחמה או טרור, ניתן להורות על מאסר עד סוף חיי האסיר.

האם מאסר עולם הוא באמת לכל החיים?

בפועל, רק במקרים נדירים ביותר המאסר נותר ללא אפשרות שחרור. רוב האסירים נהנים מאפשרות של קציבת עונש או חנינה, ולעיתים קרובות, שיקולים משפטיים ופוליטיים מובילים לחריגות מהחוק הכתוב.

עם זאת, במקרים שנחשבים לפגיעה חמורה בציבור או במדינה, כמו רצח פוליטי, טרור או פשע מאורגן קיצוני, המערכת נוטה להחמיר ולהבטיח שהעבריין לעולם לא ישוחרר.